מגזין במה

[אלכס לוין]

נכתב על ידי: אלפרד פאול ברגר (אודי ברגר )


כששב חואן מפאמפלונה, שם השתתף בחגיגות סאן פרמין*, היה נרגש
ונחרץ.
"דיברת עם דודך?"
"מה בוער?"…
"אני יודע שנועדתי לגדולות, אמר הצעיר ואסף את הפעוט בזרועותיו. "היית צריכה לראות איך אחזתי בקרני השור… ועוד איזה שור ! לא הרפיתי, גם כשהניף אותי באוויר ! כולם שאלו מי האיש שהצליח ללוות את החיה עד למרחק שכזה !"…
תרז שהייתה אומנם צנועה, לא חששה לעמוד מול פרצי ההתלהבות של בעלה.
היא הורגלה לשיגעונות שליוו את חיי הנישואין שלה. הנושא עלה מידי פעם, למעשה מאז שהכירו. תשובתה הנחרצת נוכח חיזוריו הראשונים הייתה, או חיי משפחה, או… מות האשליות !
היא אהבה אותו ממבט ראשון. מכיוון שלא נהגה כמו… אותן כסילות שמיהרו ליפול לרגליו והייתה עשויה… מקרני השור, זכתה בו.
"אמרת לאבא אולה?… שמעת אותו?…הוא אמר אולה…!"
באותו ערב מול האח הבוערת, לא הרפה. "אני יודע שאת דואגת לי, אך הדעות שלך מושפעות ממידע מוטעה ! על מה כל הכעס?… ראשית, זה לא יותר מפייאסטה ברווה * שנית, כמעט ואין… פגיעות גופניות. כל אחד יודע כי הסיכויים להיפגע… פחותים מאלה שבקרקס… במסלולי הסקי, או במהלך מרוצי המכוניות !"…
המפה שעל בירכה זעה ברעדה. דבריה היו חדים מן המחט שבידה, "אין פגיעות בנפש?!… איזו מן גבורה היא לרצוח את הבהמה המסכנה והתמימה?!"
"את לא מנסה להבין…!"
"באם מביטים מן הלב, לא קשה להגיע למסקנה, כי החיה היא האדם
עצמו !"
"אבל …" הרוח שהכתה בחלון איימה לעקרו… שריקתה הרמה נבלעה ברעם קולה של תרז, "הגבורה האמיתית היא הכניעה לאהבה, אתה שומע רק מה שאתה רוצה !… תכניס את הילד הביתה. מתקרבת סופה קרה !"…הימים הבאים העצימו את חששותיה של תרז. היא עקבה אחר מנהגי בעלה. עד מהרה גילתה כי חלומו הלך והשתלט על אישיותו.
____________________________________________________

*בחגיגות סאן פרמין- נוהגים לשחרר את השור ברחוב המרכזי. לגבי רבים, זו ההזדמנות להוכיח את אומץ ליבם… כנגדו.
* פיאסטה ברווה- מבחן האומץ.
באותו יום אביבי, ליטפה קרני השמש את הכפר וחדרה דרך חלונות הבית המאוורר. היא יצאה לחצר והתבוננה בנעשה.
"אולה ! אולה !" קרא חואן והסתער קדימה. קרליטו צהל בהתלהבות בכל פעם בו הצליח לבלבל…את השור. לבסוף חג סביב עצמו וכשחקן תיאטרון מנוסה… השתטח ועצם את עיניו.
תרז לא יכלה שלא לחייך למראה המחזה. חואן שהבחין בה, הרים את המטדור הקטנטן שביקש: "עוד פ'ם !… עוד פ'ם ! עוד פ'ם !"
"את רואה? זה כל כך פשוט וקל…"
"דיברנו על כך יותר פעמים, מאשר על… מתי כבר תעשה משהו עם
עצמך !"
"תרזה את יודעת שנולדתי לכך ושום דבר אחר מבחינתי, לא יהיה כמתקבל על הדעת !"
השניים פסעו לאורך שביל הכורכר. חואן לא חדל לבקש, "אני יודע ממה את חוששת. אני מתכוון…"
תרז עצרה מול שיח השושן. שיערה השחור התמזג באדום הפרח שמעליה. קשה היה לה להודות בשינוי שחל בו. לאורכן של השנים היה די ביופייה, כדי לעצור את נשימתו, אך באותו יום, מבטו הנכסף לא חדל מלנגוע באופק הרחוק.
" מתכוון שאני יודע כי דאגתך לשלומי כנה ואמיתית, אבל גם יודע… שאת חוששת."
הסומק פרח על לחייה. לשווא ניסתה להסתירו.
"אני מספיק מכיר אותך בכדי לדעת. בבקשה !… בבקשה !… רק סיבוב אחד קטן…! אליפות אחת ויחידה ! חלומי הוא לפגוש את השור הכי חזק ולנצחו !"
"ברק קרני השור ובוסם ההצלחה יסנוורו ויותירו אותך, כשיכור בתחתית חבית מדיירה" *

____________________________________________________

* מדיירה- היין הישן והעממי של ספרד
חואן אחז בזרועה בעדנה, הביט בעיניה ואמר: "אהבתי אלייך תנצח… כל טיפת הצלחה. אשתה ממנה בזהירות… ולא אהיה כמטדורים האחרים.
מבטיח !" "כולם ידעו להבטיח והיו כגיבורים … לפני המלחמה."
"תמיד אהיה חואניטו מלוס מודארס. שלך ורק שלך !"
"…נשות סביליה וברצלונה מקריבות בקלות את ליבן תמורת… פירורי אהבת המטדור."
חואן חיבק אותה בחוזקה והצהיר: "אין אישה בכול ספרד שתתפוס את מקומך, תרז שלי !"
הנשיקה החמה שהעניק לה…נענתה באהבה. הברק בעיניו כשאמר זאת, דבריו שנשמעו לה כנים מתמיד, פגעו במטרתם. חומת התנגדותה נסדקה ונפלה.
היא פנתה אל הבית ונעלמה בתוכו. כעבור רגעים ספורים יצאה ובידה מכתב.
מיגל שנזעק אליה שאל, "מהי בקשתך, גברתי?"
היא לא היססה ופקדה: "רכב אל דודי שבסנטיפונקה, מסור לו זאת בדחיפות והחזר לי תשובתו, ללא דיחוי !
סרג'יו מנדז אחז בקרניים שבראש מסכת הברדס, הוריד אותה מעל ראשו והתנשם. זה היה בשבילו, עוד יום ארוך ומפרך.
שנים שלא נגע בכל הקשור לתחום. עברו המפואר, הכבוד שנחל בנעוריו, היו ראויים לקנאה, אך לו ניתן היה להשיב את מחוגי השעון לאחור, היה מוותר על כל אלה, תמורת האהבה והמשפחה שאיבד.
"גמרנו להיום?" שאל הגבר הנאה והמיוזע.
"כן חואן. החלף בגדים, אני צריך לעבור איתך שוב על התיאוריות החשובות."
"…כן דודי. מיד דודי !"
לאחר ארוחת הערב התיישבו השניים בסלון הרחב. חואן המתין במתח לבאות. הוא שקד על כל פרט ופרט והיה לתלמיד צייתן וממושמע.
סרג'יו הביט בחואן וידע כי השעה קרבה. בקרוב הצעיר ינסה את כוחו ומזלו במקום האמיתי ! ליבו חזה לו גדולות. עד כה סרב לכל צעיר נלהב שהגיע לפתחו, אך כשהרהר בתרז הבין, כי ויתרה לציפור, בתקווה שתשוב מרצונה אל הקן ושלא חלילה… תמות לצידה.
באותו ערב, שהיה האחרון לפני הפרידה מחואן, פתח סרג'יו בדבריו:
"ובכן עלייך לשנן שוב ושוב כמה כללים ותחילה, תזכורת חשובה !
המופע מחולק לשלושה מערכות הנקראות "טרסיוס"- בחלק הראשון מנסים לגלות את אומץ ליבו של הפר ואת תכונותיו… נסה שלא לתת לעוזרים לגנוב לך את ההצגה ! באותה מערכה יש את החלק החשוב הנקרא "קאפוטה". במהלכו, אתה וה-'פיקדורס' הרכובים על סוסים, תנסו לעייף את השור. השתדל שלא להיפגע, כי בשלב הזה השור במלוא כוחו !
מטרת ה "פיקדור", להחליש את השור למענך. שוב אני מזכיר, השור מאוד מסוכן בשלב זה ולעיתים גם מצליח להעיף את הפיקדורס ארצה !
…ועוד משהו, "אל תיתן להם להחליש את השור עד כדי שיהפוך… לפרד. תזכור זאת?"
"כן כן… ואחרי כן באה המערכה השנייה והשייכת לבנדלירוס."
"נכון. הם ינסו לתקוע את המוטות בגב השור. אקט זה נועד לעייפו. זו ההזדמנות שעליך לנצל לשם הפגנת אומץ. קח את המוט… הקצר יותר ודקור את החיה בגבה… ומה אתה צריך לזכור?"
"אשמור את בטני מחשיפה מסוכנת, נוכח קרני השור."
"יפה !" העיר סרג'יו שלא הסתיר את שביעות רצונו.
ברגע זה גילה חואן את ניצוץ המטדור ששרד באיש. הוא הקשיב בדריכות, "המערכה השלישית והמסיימת נקראת מולטה. בשלב הזה אתה עומד למבחן בפני הקהל שיתבונן בך. אל… תשכח זאת !
ראשית, זו מלחמת מוחות בינך ולבין השור. אתה עומד בפני חיה השוקלת חצי טון ויותר, מגזע מיוחד ושאומנה במיוחד למטרה והיא …להכניע אותך ! אתה אומנם זקוק לאומץ לאורך כל המופע, אך תדרש לכול כולו, בחלק הגורלי הזה !…
אתה לבד, עם איזו… פיסת בד אדומה. כאן טמונה האמנות ואומץ הלב ! תרגלנו פעמים אין ספור כיצד ואיך למשוך את השור לכיוונך, בהטיית גופו ברגע האחרון."
מנדז הישיר מבט אל חואן. "יש שאלות?"
"לא לא. הכל מובן. אתה יכול להמשיך. הכול מובן !"
ובכן, ככל שהלוחם אמיץ ומנוסה, הוא יסתכן ויקרב את קרני השור הכי קרוב לגופו. הקהל… תמיד מזהה לוחם אמיץ ויודע להעריך גבורה לשמה. אל תרפה אף פעם מן השור וממידת הריכוז הנדרשת !…
… למרות קריאות האולה הערבות לאוזנייך…. זכור ! חפש את השור בעמדה מתאימה, על מנת לבצע דקירה נכונה ! טעות קטנה ואתה פוגע בעצם הקשה של החיה… אז תשמע קריאות בוז. ניצחת באופן מושלם? תזכה לתשואות רמות, לכובעי… הגברים המונפים… ולוורדי הנשים המתמוגגות.
כל זה אמור שלא להמשך יותר מעשרים דקות. לא יותר ! ודבר אחרון,
במידה שתצליח… וגם יישאר בך ניצוץ של אדם… תוכל לבקש מנשיא הקורידה את הרשות לחוס על השור שממנו תתרשם כי היה אמיץ במיוחד, זהו מחווה נדיר ואצילי במיוחד." כשסיים סרג'יו את תדרוכו, הישיר שוב מבט ואמר בטון אבהי: "אל תאבד ריכוז במופע, לא בגלל הבגדים היפים, לא בגלל ה"פסדובלה" וגם לא בגלל… הנשים היוצאות מדעתן."
"ברור… ברור דודי ! אני מאוד מודה לך על כל המאמץ שהקדשת למעני."
"לך לישון. עליך לקום מוקדם ודע לך, עשיתי זאת קודם כל… למען תרזה. לילה טוב."
כעבור מספר חודשים, כבר היו מאחורי חואן ניצחונות לא מעטים ושמעו יצא למרחקים. הוא הביט לאחור בסיפוק ונזכר שאך לפני זמן לא רב, הופיע עם מכתבו של סרג'יו ושדי היה בלהציגו, על מנת לגלות כי שערי הזירה נפתחות בפניו.
תחילה ניצח באליפות המקומית שבעיר פונדה ולאחר מכן נצח בתחרויות החשובות שנערכו בערים הגדולות. למעשה לא חלפה שנה עד כי הפך למה שרצה, משמע, להיות האלוף החדש של זירת השוורים ולמטדור המוכתר, של ספרד כולה.
תרז שחיכתה, נאלצה לנהל את החווה בהעדרו, כולל בלדאוג לבנם הקטן, קרליטו.
היא גמעה בצמא את החדשות, דרך מכתבי בעלה.
חואן אמנם הפך לאדם חשוב ועשיר ושלח כסף בקביעות אך ככל שהזמן חלף… התמעטו המכתבים, עד כי כל המידע המועט שיכלה לדלות היה, דרך כותרות העיתון שהועברו אליה על ידי מיגל, עוזרה המסור והנאמן. היא המשיכה וכתבה לו בקביעות. לא פעם הזכירה את הבטחותיו…לסיבוב קטן ולעונה אחת בלבד …
הימים חלפו ובתום העונה… השנייה, הופיע.
כל הכפר יצא לחלוק לו כבוד מלכים. הוא נשק לה בעודו על סוסו… המשובח. היא חשה כי נשיקתו איבדה מתשוקתה.
חואן חיבק את בנו, שלף חליפת מטאדור קטנה וניסה להלבישו.
"הוא גדל בינתיים… החליפה קטנת מידות…" אמרה תרז במרירות.
"…תראו איך שהוא גדל מהר !"
"בשבילך זה היה מהר…"
חואן המאושר, ניסה להרגיעה… "אני יודע שהבטחתי, אבל…לוחצים אותי… עוד תראי כי אשוב ולתמיד. אין לכך קשר לאהבתנו. אף פעם…לא שכחתי. "
כעבור יומיים של ביקורי שכנים וכששכחה מעט הסערה… ישבה תרז מתחת לעטרת הגפן המטפס וניסתה לדבר אל לב בעלה. "אם לא בשבילי … אז בשביל בינך.

"רק עוד תחרות אחת ויחידה ! אני מבטיח לך !" תרזה הייתה מלאת ספקות.
"הפרת את כל הבטחותיך. אני לא בטוחה שאני מאמינה לך, אדוני המטדור המהולל…"
"אל תשימי לב לשמועות אודותיי…אני שלך ! ממש כמו ביום שעזבתי את לוס מודארס."
… עם שחר עזב חואן. על הפתק שהשאיר נכתב:
"…עוד תראי, לא רחוק היום בו נהיה ביחד. את, אני וקרליטו ואז…לא יחסר לנו כלום. נחיה כעשירים וכמאושרים.

שלך לעולמים, חואניטו.
בחלוף העונה… השלישית החלה תרז לחוש את בדידותה ביתר שאת. עדיין נאחזה בתקוותה הקלושה, שאולי הפעם יתרחש הנס ובעלה יתפכח משיכרון ההצלחה.
משלא ארע הדבר, שקעה במרה שחורה. תחילה חשבה להשליך עצמה לנהר, אך חיוכו המלאכי של קרליטו, הניעה מלעשות כן.בחוסה על נפשה נשבעה תרז להתעלם, אך ליבה נקפה… ובו ביום… הפרה את שבועתה.
בינתיים…השמועות הקושרות את בעלה לפרשיות שונות עלו לשיאים חדשים והגיעו לאוזנייה. היא קראה על קשריו הסמויים עם הדוכסית הידועה לשמצה והנושאת את הכינוי, *מאדם… דה פומפאדו הספרדייה. בטורי העיתון הראשיים נכתב כי, "היא טורפת גברים ושמנהגה הוא להחליפם בקצב בו החליפה את… גרביה היקרים." במדור אחר נכתב כי, "אותה אישה נעזרה בקשריה האפלים, על מנת להחזיק בקרבתה את מאהביה הנחשקים."
חואן כתב, אך תרז בחרה שלא להשיב למכתביו.
כל אותה עת, היה טרוד חואן, בזוהר שדבק בו. סוכנים ניסו לקשור אותו בחוזים מפתים וכתבים ידועים הגיעו ממרחקים בתקווה לזכות בפיסת מידע.
…. הרכילות אפפה את חייו.
____________________________________________________

במקור, הפילגש של המלך לואי ה- 15- *מאדם דה פופאד
באותם ימים הטרידה את מנוחתו הידיעה הנקשרת בכוכב חדש בשמי הזירה, שביצועיו התגלו כמרשימים והיו לשם דבר.
תחילה התרברב חואן בפני העיתונאים, "אין מטדור בכל ספרד שיוכל לגבור עלי בהישגיו", אך משקרא על נצחונו המרהיב של הצעיר ב-17 למאי בחגיגות לזכר "סאן פרמין", חש לראשונה את הפחד הראשון.
מיום ליום פחתו וכבו אורות הזרקורים שכוונו אליו. כולם ניבאו…לאיש ההוא, את הניצחון באליפות הארצית. חואן ידע בתוכו שחלומו עומד להתממש, אותו חלום להתמודד מול השור ולגבור על הגבר החזק והאמיץ ביותר.
הוא המשיך ועקב מרחוק אחר השמועות.
התברר אם כן, כי אותו עלם יפה תואר, הפך בן לילה לנערץ על קהל הנשים. רבבות מהן שלחו לו מתנות בסתר… ומכתבי אהבה שרבו מיום ליום. בנוסף התברר כי מתחרהו העתידי נודע באומץ ליבו, בכך שנהג לבצע את המופע במרכז הזירה ואף פעם לא בצידיה, שם הייתה… נקודת מילוט קרובה.
…חואן החל לחוש בטעם הבדידות, הרבה לכתוב לתרזה אך עדיין לא זכה לתגובתה. במקביל ושעל מנת לנצח, התאמן וניסה לשנן מחדש את כל שלמד מסרג'יו.…כשבוע לפני התחרות הקובעת והאחרונה קיבל מכתב ממתחרהו. "…אני מצפה שתניח מידך את המולטה ותצא בהצהרה על פרישתך המוקדמת, מעשה שיחסוך לך את אכזבת הכישלון. תוכל לפרוש… מטעמים השמורים לך…וכבלתי מנוצח.
חואן חש בעלבון נוכח העזתו של… החצוף, עד כי מאז,יותר מתמיד, גמלה בו ההחלטה לנצחו ויהי מה !
ביום שלאחר התחרות… הכריזו העיתונים באותיות גדולות ומובלטות:
"חואן מנדז הוכרע על ידי השור וניפצע !"
עוד באותו היום הפגין מתחרהו את האומץ ששום קהל לא חווה אי פעם בקורידה.
הלחימה נערכה בזירת המופע המיוחדת של העיר פונדה.
אותו קהל זכה לשתי מערכות שהיו מושלמות והשלב השלישי, שלב המולטה, היה מדהים במיוחד !
הצעיר היפיפה הסתכן בביצועים כפי שכל מטדור לפניו, לא העז לבצע. הוא שלט בשור בצורה מושלמת והשניים נראו כמתואמים וכאילו נולדו אך ורק למפגש זה.
הצעיר החזיק בחרב. השור המיוזע והמותש היה עדיין על רגליו ושניהם ניסו לחדור ולתהות אחר צפונות האינסטינקט של השני…
לפתע ובתנועות אציליות, סב המטדור לאחור והתייצב מול נשיא הקורידה.
הכבוד ניתן, בקשתו לחוס על חיי השור אושרה … ואז ארע הדבר עליו דובר שנים רבות, אחרי.
המטדור המסעיר והאצילי, קד קידתו הארוכה בפני מרעיו, הביט באלפי הורדים שנערמו לפניו ולנוכח הבזקי המצלמות, הסיר בתנועה חדה את הכיסוי העוטה את ראשו.
הקהל פעור הפה, נותר בדממה.
לפניו ניבטה… אישה יפיפייה, בעלת שיער שחור, ארוך וגולש…
חלפו שניות ארוכות עד שההמון התאושש ושב למחוא כף…בהיסטריה, אך האישה כבר לא הייתה ברחבת המנצחים ואף לא טרחה לחזור ולהעניק קידות נוספות, כהדרן
גופו היה מוטל על המיטה. על הסדין המוכתם בדמו היה מונח העיתון. בידו האחת עלעל בין דפיו. הידיעה המרעישה והדרמתית שתפסה את מרבית עמודיו, עסקה אך ורק בעניין המטדור החדש והמהולל.
אצבעות ידו החבושה… חתרו ברעדה אל עמודו הפנימי. התמונה הגדולה עצרה את נשימתו. כל נימי נפשו היו מרוכזים בה ! הוא התקשה להניע את גופו, אפילו לא לשחרר ביטוי של הפתעה. כבר לא עניינה אותו העובדה כי לא זכה ולו אך, לאזכור דל ביחס לפציעתו. עוזרו שישב לצדו, שאל בדאגה:
"קרה משהו סניור חואן?!"
"לא… לא כלום, ענה חואן ודמעה גדולה נצצה על לחיו. לפתע נשמעו צעדים מהירים מעבר לקיר.
אל החדר התפרצה אישה וללא גינונים מיותרים נפלה על צווארו של הפצוע. דמעותיה הביעו אהבה ודאגה גם יחד. העוזר והשומר הנאמן, שקודם לכן כמעט הושלך ארצה מיפעת התרגשותה, התקדם לעברה, אך מבט אחד על לבושה המפואר… הספיק.
כעבור רגע נוסף היא קמה. חואן הביט בה בעיניים לחות. היא עמדה אל מול מיטתו, יפה מתמיד ובעיניה מבט של ניצחון, אותו מבט ניכסף שניגנב ממנו בצהרי יום האתמול…
"המלך מת יחי המלך החדש !" קראה תרז ממרומי כס מלוכת המטדור… "אתה חושב כי אני מחשיבה את כל אלה? את האולה העשוי מבועה, המופנה כלפי היום ושמחר יעלם כלא היה?!… את הורדים שנקטפו למעני ושיושלכו מחרתיים למרגלותיו של הבא בתור?!"
כל שטרחתי למענו היה, להוכיח לך עד כמה בוגדנית היא התהילה !…
למרות שהפרת את כל הבטחותיך, אני כאן בכדי לתת לך הזדמנות אחרונה ואני מודה, היה לי את האומץ לעמוד בפני השור הזועם והנורא, אך לא את הכוח…לשכוח את אהבתנו."
חואן הושיט את זרועותיו הרועדות לעומתה.
תרז שבחנה את עיניו וזכרה בהן את הכמיהה לאופק הרחוק, ראתה בהן כעת את העשב הירוק המלחך את חלקת ביתם. היא שמעה את נהמת ליבו כשאמר:
"די לנדודים. אני מתחנן ומבקש את סליחתך ! למדתי לקח יקר, שכמעט עלה לי בחיי ! אכן צדקת. הגבורה האמיתית היא הכניעה לאהבה. אכן הוכחת היום ומבלי צל של ספק ! כי את היא הגבירה הראויה, לכל תארי האצולה שבעולם !!!"


אודי ברגר Copyright (C) 2009תגיות: אודי ברגר, גבר